אביזרים מגוונים את המחול, מוסיפים להופעה ומושכים את תשומת לב הקהל. 

מצילתיים לאצבעות

בטורקית – זיל, בערבית – סאגאת ,Cymbals– לועזית.
במקורם כלים קדושים, דתיים, כיום רק רקדנים המיומנים בנגינה ב"מצילתיים" יופיעו עימם.

מקל

ריקוד המקל נקרא בערבית רקס אל אסייה"Raks al assaya".
באזור הסעיד (דרום מצרים), גברים מתאמנים באמנות לחימה הקרויה – תח'תיב "Tahtiyb" המשלב קרב מקלות.
התח'תיב עורר השראה בנשים ליצור ריקוד מקל משלהן, המהווה פרודיה לריקוד הגברים.
תנועות הנשים בריקוד המקל הן פלרטטניות, נשיות ושובבות.

צעיף

הצעיף מוסיף למחול מגע של אלגנטיות. שני סגנונות שונים של ריקוד עם צעיף קיימים כיום:

הסגנון שהתפתח במצרים – בו הרקדנית נכנסת כשהיא אוחזת את הצעיף בשתי ידיה, מסתובבת ורוקדת עימו. לאחר מספר דקות היא שומטת אותו מידיה ומסיימת את הריקוד בלעדיו.

הסגנון האמריקאי – בו הרקדנית נכנסת עם הצעיף כשהוא אחוז בחליפתה ומכסה בעיקר את פלג גופה העליון.

במהלך שיר הפתיחה, הצעיף תפוס בבגד וכאשר הריקוד מתקרב לסופו, הרקדנית מתחילה את שלב הצעיף בריקוד. התנועות משלבות לעיתים הסתרת החלק התחתון של הפנים, החזקת הצעיף מאחור כמסגרת לתנועות גליות ולקראת סוף הריקוד, "נפרדת" הרקדנית מהצעיף.

במצרים, רעיון השימוש בצעיף הבד על הבמה, פרץ והפך פופולארי על ידי הרקדנית סאמיה גאמאל.

חרב

ריקוד החרב כולל הנחת חרב על הראש, כתפיים או מותן, במהלך הריקוד, תוך כדי שמירה על שיווי משקל.

נרות

ריקוד הנרות מהפנט את הקהל ביופיו המאיר, הצלליות של הלהבות מוסיפות מיסתוריות ודרמה להופעה.
הריקוד עם "נברשת" הנרות, שנקרא "Raks al Chamadan", הפך במצרים לחלק מסורתי בחגיגות החתונה.

 תוף מרים

רקדניות במזרח התיכון אינן מופיעות עם תוף מרים, מקובל שעל התוף ינגן אחד מנגני התזמורת המלווה.

רקדניות רבות בצפון אמריקה, משלבות תוף זה בהופעותיהן לצורך גיוון, בעיקר בהופעה של להקת רקדניות.